סימן טוב נ' שומרה חב' לביטוח בע"מ

פסק דין

הצדדים הסמיכו את ביהמ"ש, כעולה מפרוטוקול ביהמ"ש מיום 13/4/11 לתת פסק דין בתיק זה על דרך הפשרה לפי סעיף 4 ג' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975 (להלן: "החוק").

אין חולק כי התובע, יליד 1933, נפגע ביום 15/10/08 בתאונת דרכים כמשמעה כחוק.

אני מפנה בעניין זה לאמור בפרוטוקול ישיבת ביהמ"ש מיום 11/10/10 לפיו אין מחלוקת בשאלת החבות והוצא רישיון נהיגה ותעודת ביטוח ברת תוקף.

לטענת התובע שכיום הינו בן 78, הוא נפגע בצוואר ובגב ונגרמה לו רגישות במימוש והגבלה בתנועה.

המדובר היה בתאונת דרכים במסגרת העבודה, והתובע קיבל דמי פגיעה מהמל"ל בסך 1,239 ₪.

אין טענה לנכות כתוצאה מאירוע התאונה.

התובע עבר 16 טיפולי פיזיותרפיה.

בסיכומים מצרף התובע את כל המסמכים הרפואיים נשוא כתב התביעה.

המסמך הרפואי הראשון הוא מבית חולים וולפסון בחולון ובו מתלונן התובע על כאבים בעמוד שדרה מותני וכנראה גם בצוואר.

לא מצאתי במסמך הרפואי הראשון הגבלה בתנועות.

במסמך הרפואי של קופת חולים מצוינת רגישות בעמוד שדרה מותני וצווארי ללא חוסר נוירולוגי.

התובע היה סה"כ ב-16 ימי אי כושר וכן עבר 16 טיפולי פיזיותרפיה.

התובע השתכר סך של 3,000 ₪ על פי תלושי שכר.

הדרישה לראשי הנזק בסיכומי התובע כוללים 457 ₪ בגין הפסד השתכרות לעבר לאחר ששולמו לו ע"י המל"ל בגין דמי פגיעה 1,239 ₪.

בגין הוצאות נסיעה לעבר ולעתיד, נדרשים 2,000 ₪ בהערכה גלובלית (אין צירוף של מסמך כלשהו בגין הוצאות העבר).

בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד, מובהר כי התובע סובל ממצב פיזי ירוד אשר הצריך עזרה של בני משפחה ומבוקש סכום של 2,000 ₪ על פי הערכה גלובלית.

בגין כאב וסבל, מתבקש ביהמ"ש לפסוק את הסכום המקסימאלי שביהמ"ש מוסמך לפסוק לפי 10% נכות.

סה"כ הסכום המבוקש הינו 22,857 ₪ על פי סיכומי התובע.

בסיכומי הנתבעת, טוענת כי מדובר בדרישה מופרזת ורחוקה מן המציאות ולטענתה ספק אם היה צריך להגיש תביעה שכזו.